הרבה נכתב ונאמר על תערוכת העיצוב במילאנו, התערוכה הכי חשובה של עולם העיצוב כאמור ואני הלכתי אליה שנה ראשונה בחיי והחלטתי לשתף אתכם מנקודת מבט שלי מה הולך להיות חם בעולם העיצוב בבית בשנה הקרובה.
דבר ראשון אני רוצה לעשות סדר, לשבוע העיצוב במילאנו יש שני פנים האחד, יש את מה שקורה במילאנו עצמה, המון אנשים ברחובות מחפשים אחר המיצגים הכי שווים בעיר, בין המיצגים השווים היה ניתן לראות מעצבי על בתחומים שונים עושים שיתופי פעולה עם חברות נחשקות בתחומים שונים, למשל, המיצג המשותף של WeWork ומותג העיצוב HAY, ביחד הם יוצרו את מה שנקרא דור העתיד של העיצוב, ויותר נכון נותנים פרשנות חדשנית ליצירת החוויה.
על כל זה ועוד אני לא ארחיב כאן נכתבו על כך מספיק כתבות... על מה כן אני ארחיב על תערוכה העיצוב עצמה הנקראת בשמה המלא Salone del Mobile.
כמעצבת בתחילת דרכה, אשר מתעסקת בעיקר בעיצוב דירות יוקרה, הגעתי בפעם הראשונה בחיי לתערוכה הכי חשובה למעצבים בלי הכנה מוקדמת. עם הירידה מהסבוואי לכיוון התערוכה נכחתי לגלות שלא רק אני הגעתי לתערוכה אלא אני ועוד כ400 אלף איש שהלכו בסדר מופתי כק״מ לכיוון התעורכה. בתערוכה עצמה כ10 ביתנים אשר כל ביתן הוא ענק בקני מידה שלא ניתן לתאר !
באופן די טבעי אני נמשכתי לביתן מספר 3, ביתן זה הינו ביתן עיצוב של מותגי היוקרה.
בכניסה ראיתי מכונית יוקרתית ומאחריה תור מאוד ארוך, אין ספק שתורים עושים לנו את זה , הסקרנות עובדת שעות נוספות. המיצג הראשון שנכנסתי אליו היה של בוגטי. בוגטי אם מישהו לא מכיר הינו מותג רכבי יוקרה צרפתי.
כדי להכנס למיצג צריך להביא כרטיס ביקור וזאת מעין סלקציה לראות ש... 1. אתה לא סיני שבא להעתיק את הריהוט שלהם 2. אתה לא סטודנט שבא להעתיק אותם.
בכניסה היה שומר שאמר לנו בפירוש שאסור לנו לצלם בתוך המיצג, מי שמכיר אותי יודע שאומרים לי ״לא״ אני משתדלת לעשות בדיוק ההפך...
נכנסתי למיצג והרגשתי שאני בבית החלומות, כל הריהוט, העמדה, הטקסטיל, התפירה, האקססוריז, אפילו השמיכות לספה והשילובים של החומרים, הכל היה כל כך מדויק, כל כך מדויק שלא יכלתי להחזיק את עצמי ולהוציא את הנשק של שנות ה2,000 , המצלמה באייפון וצילמתי במחטף כל דבר שרק יכלתי לתפוס עד שהשומר תפס אותי.
זה היה מושלם זה היה נכון וזה יהיה העתיד.
כשחושבים על העתיד יש המדמיינים אותו מודרני, מנימאליסטי, אבל לא חברים, בכוונתי להודיע כאן ועכשיו על גסיסתה של המודרניזם.
הסגנון המודרני המאופיין בקווים נקיים וישרים, דוגל באלמנטים פשוטים, שאינם כוללים דוגמאות, פיתוחים או תוספות קישוטיות. אם אני אקביל את המודרניזם ליסוד בטבע הוא יהיה אוויר.
האוויר הוא קל , יבש, וללא גוף של ממש, הוא תזזיתי, דינאמי ומשאיר את החלל כמעט ריק.
אפשר להרגיש את היסוד הזה בהרבה דירות מעוצבות של העשור האחרון אבל אם אני חושבת עלינו כעם , עלינו כישראלים, היסודות שמגדירים אותנו הם יסוד האש והאדמה אז איך זה שהבתים שלנו לא משקפים את מי שאנחנו באמת.
כשהמשכתי להסתובב נכנסתי לעוד מיצגים של ריהוט יוקרה בינהם המון מותגי אופנה שנכנסו לתחום של עיצוב הבית כמו רוברטו קאוולי , הטרו , הרמס ועוד ... ובביתן 3 ( ביתן היוקרה ) ראיתי שפה שחוזרת על עצמה, כמובן שברמות שונות וירידה לפרטים שונים אבל אם אני מסתכלת מה היו הדברים הבולטים ביותר שחזרו על עצמם אז זה היה ללא ספק הצבעוניות.
ללא ספק היה ניתן לראות שאנחנו חוזרים לטבע גם ברמת חומרי הגלם וגם ברמת הצבעוניות.
הצבעוניות טבעית ונטרלית, בגווני אדמה, קרם, שמנת וחול.
חומרי הגלם טבעיים גם כן, שילוב מרובה של עץ, בגמר טבעי, גמר מבריק ומט, ראיתי הרבה שילובים של עץ אגוז כהה. חומר גלם נוסף שהפתיע אותי היה חזרתו של העור, שעד ממש לא מזמן היה לא קצת ״מוקצה״ בארץ ובעולם ועכשיו הוא חזר ובצורה מדהימה, שילובים של עור הפוך ועוד רגיל באותו גוון היה טכניקה שחזרה חזרה על עצמה ובגוון מפתיע במיוחד שהולך להיות הלהיט הגדול של הקיץ ותזכרו שקראתם את זה כאן - עור קאמל. אני כבר מאוהבת.
העיצוב כקו מנחה היה כבד יותר, בעל גוף רחב יותר , הספות היו ספות, כמו שאנחנו זוכרים ספות בילדתנו , ספות מפנקות, עוטפות, חמות, נעימות עם הרבה כריות שמציגות מגוון רחב של טקסטורות מרהיבות ומשחקים, בטכניקות של תפירת טקסטיל. בכלל , התפירה של הבדים היתה בעלת נוכחות ולא מוסתרת, יש לה משמעות בעיצוב והמשמעות מנומקת היטב, וזה מוביל אותנו לסגנון השולט בתערוכה – טרדישנאל. הסגנון המסורתי.
על הסגנון המסורתי הרחבתי כאן בבלוגים הקודמים אבל מה שחשוב להבין הוא שהסגנון הזה היום הוא לא מה שהוא היה פעם. הסגנון הזה אומנם שומר על המשקל של הגוף של החומר , משקל כבד , יש נופח לריהוט, החלל מכיל את הסגנון אבל עם זאת העיצוב לא מעפיל על החלל, התחושה היא חמה אך נעימה ורגועה, הריהוט יחסית כבד אבל בלי עיטורים מיותרים וקימורים מוגזמים כמו של פעם, יש נקיון ופשטות וביחד החלל הוא הרמוני.
יצאתי מהתערוכה בין תחושת של הקלה, הקלה שאנחנו חוזרים למקורות לטבע וחוזרים הביתה, תחושה שמושלם זה מושג שקיים בעולם העיצוב, תחושה שאין סוף לדבר הזה שנקרא עיצוב, תחושה שאני רוצה כבר לארץ ולעצב את הנכס הבא!
